טיולי תור שני בע"מ ואח' נ' יצחק ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, אוטובוס ציבורי (להלן: האוטובוס) ולרכב הנתבע 1, רכב מסוג אופל (להלן: האופל).

לטענת התובעת, ביום 10.10.12 נסע האוטובוס בנתיב נסיעתו, כשלפתע פתח נהג האופל את דלת רכבו באופן שחסם את נתיב נסיעת האוטובוס, בלא שהיה בידי נהג האוטובוס אפשרות לעצור את האוטובוס או לסטות. כתוצאה מן הפגיעה, שפשף קצה הדלת של האופל את צדו הימני של האוטובוס בחלקו הקדמי וגרם לו לנזק. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבע 1 הודה בו במקום בפני נהג האוטובוס כי התאונה ארעה עקב רשלנותו, בשל פתיחת הדלת, ואף התנצל על כך.

מטעם התובעת העיד נהג האוטובוס, מר בנימין שרון. הנהג תיאר כי נסע בנתיבו:

"לפתע נפתחה דלת של מכונית באופן מפתיע וגרמה לי לנזק לאוטובוס... באותה שניה שאני מגיע הוא פתח דלת במפתיע ואז קיבלתי מכה באוטובוס ועשה לי נזק... הוא אמר לי שלא ראה..." (עמ' 1, ש' 13-17 לפרוטוקול).

נהג התובעת שלל את האפשרות שדלת האופל היתה פתוחה, וחזר גם בחקירתו על גרסתו:

"כשהוא פתח את הדלת, הוא פתח בבת אחת ואז המכה היתה בקצה הימני" (עמ' 2, ש' 32 לפרוטוקול).

התובעת הגישה תמונות צבע של האוטובוס (סומנו ת/1) לתימוכין בטענותיה.

בכתב הגנתם של הנתבעים נטען כי ביום התאונה עמדה האופל בצד הדרך כשדלתה פתוחה, וכי האופל נפגעה מן האוטובוס אשר סטה אל כיוונה בחוסר זהירות ומבלי שנתן דעתו למתרחש בכביש.

אלא שבעדותו בבית המשפט, תיאר הנתבע 1, נהג האופל, כי:

"פתחתי את הדלת, תוך כדי שפתחתי את הדלת פתאום הרגשתי מכה בדלת עצמה, וראיתי את האוטובוס פגע בי בדלת..." (עמ' 5, ש' 13-14 לפרוטוקול. הדגשות הוספו).

כך נרשם גם בטופס הודעתו של נתבע 1 בתיאור האירוע, כי האופל עמדה בצד ימין של הכביש, כי הנתבע "בא לצאת מהרכב בזמן שפתח את הדלת רכב צד ג' פגע באופל" (טופס הודעתו של הנתבע 1 וכן תמונות צבע של האופל הוגשו וסומנו נ/1 ונ/2 בהתאמה).

לאחר שמיעת עדויות הנהגים, לאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון בתמונות שהוצגו, אני קובעת כי התובעת הוכיחה בהתאם לרף המוטל עליה במשפט אזרחי כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים.

תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת כי:

"(א) לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

במקרה דנן, טען אמנם הנתבע 1 כי בדק אם ניתן לפתוח את הדלת ונקט באמצעי הזהירות הדרושים עובר לפתיחתה. אולם עצם התרחשות התאונה כאמור בעדותו של הנתבע (וראו הקטעים המודגשים) כמו גם הנזקים שנגרמו לרכבים, כפי שעולים מן התמונות שהוצגו – מדברים בעד עצמם. כל אלה מצביעים על כך שהנתבע 1 לא נקט באמצעי הזהירות הראויים, כנדרש בתקנה 80(א) האמורה, בטרם פתח את דלת האופל והוא האחראי להתרחשות התאונה.

בין רכיבי התביעה תבעה התובעת סכום של 1,800 ש"ח בגין הפסד יום עבודה לאוטובוס. לעניין זה צורף מסמך מטעם רואה החשבון של התובעת, הנושא את הכותרת "בקשה למתן מחיר ליום עבודה לאוטובוס" ולפיו האוטובוס הנדון "מייצר עבודה בסך של 1,801 ש"ח ליום".

על אף האמור, לא הוכח רכיב זה. נהג האוטובוס לא ידע להעיד לכמה ימים הושבת הרכב (עמ' 3, ש' 30-13 לפרוטוקול) ואף לא הוכח כי לא היה לתובעת אוטובוס חלופי הפנוי לעבודה באותו יום.

אשר על כן אני קובעת כי יש לקבל את התביעה, למעט רכיב הנזק בגין הפסד יום עבודה, וכי דין התביעה שכנגד - להידחות.

לאור האמור אני מורה כי הנתבעים באמצעות נתבעת 2 ישלמו לתובעת את הסכומים שלהלן: